אני נשואה 4 שנים ויש לי ילדה בת חצי שנה. מאז הלידה אני מרגישה שבעלי כמעט ולא מתייחס אלי, לא מבינה למה. כל מה שאני אומרתלו מאגיז אותו והוא ממש לא אותו בעל שהיה לפני שילדתי את הבת שלנו.
אני לא יודעת מה לעשות, אני מרגישה שאנחנו כמו שני אנשים זרים שגרים בבית אחד ליד השני. טיפול יכול לעזור לי? ואם הוא לא ירצה לבוא גם אז יש סיכוי שיקרה משהו טוב יותר?

הוסף תגובה

הי מרינה
אחרי הלידה הראשונה שלי גם לי היה מאוד קשה. לא רציתי לראות את בעלי אלא רק את התינוק כל הזמן, לא רציתי שהוא יגע בי והלכתי לשיחות עם חברה שהיא פסיכולוגית. היא מאוד עזרה לי והיום חבל על הזמן. אני ובעלי חזרנו למה שהיינו.

הוסף תגובה

מרינה יקרה

לידת תינוק או תינוקת יוצרים בחיי בני הזוג סיטואציה חדשה שלא הכירו עד כה. במקום קשר זוגי הסובב כולו סביב שניכם ושבו אתם מתרכזים בעיקר במה שקורה ביניכם, נוצר מצב בו מוקד העניינים הינה התינוקת שלכם. הלידה משנה את הקשר הזוגי ומוסיפה לתוכו את הילדה שנולדה. ישנם גברים שמצב זה גורם להם לחוש שהם נדחקים לפינה והם חשים כי תשומת הלב שלך מופנית אך ורק לתינוקת וכי אותו צריך רק לצורך מתן שירותים אלו או אחרים. במקרים מסויימים הם צודקים בתחושתם כיוון שהאשה שוכחת כי יש זוגיות בין שני בני זוג ומתרכזת באופן מוחלט בתינוק או בתינוקת וממש לא מתייחסת לבן זוגה כאל בן זוג.
אני ממליצה לך להסתכל מעט על הקשר ביניכם דרך נקודת המבט שהצעתי כאן ואחר כך לשוחח עם בעלך על מה שקורה ביניכם מאז הלידה. אם את חשה כי אתם זקוקים לעזרה (לאחר שתשוחחו ותבררו את תחושותיכם ותתאימו את התנהגותכם שתתאים לסיטואציה החדשה שנוצרה ותנסו ליצור לעצמכם מחדש את הזוגיות שנעלמה...) תציעי לבעלך לבוא איתך לטיפול זוגי. במידה והוא עדיין לא ירצה תתחילי טיפול זוגי לבדך וסיכויים רבים שהוא יצטרף בהמשך וגם אם ולא, תקבלי כלים כיצד להתמודד עם הסיטואציה באופן טוב יותר.

יעל

הוסף תגובה