נשואים 7 שנים + 3 ילדים.
אנו כרגע סביב משבר כלכלי. בזמן האחרון בעלי מואס בי, הוא חזר מספר פעמים: ״תסתפרי כבר, תעשי משהו שונה, כל החיים את משעממת נראית אותו הדבר...״.
באותו הזמן, ניסיתי להצטדק ולהסביר לו שאחרי ההריון אסתפר וכרגע לא בא לי. ואז הוסיף ״תמשיכי לא להקשיב לבעלך. תשני כבר פרצוף״.
לציין כי לפני זמן קצר, תפסתי אותו בוגד בי דרך הטלפון. דיבר עם אישה שיחה מינית והודה בפניי שניהל איתה שיחות וידאו. לקחתי את זה קשה אבל סלחתי לו במחשבה שהתנחמתי בזה שזה קרה דרך הנייד ולא במציאות.
במשך כל השנים, תפסתי אותו בוגד דרך הנייד בהודעות וסלחתי, אבל עכשיו העלה שלב שבו ניהל רומן טלפוני מספר חודשים עם מישהי.
הוא חוזר על האמרה ״כל הגברים בוגדים. זובי שאהיה נאמן לאישה אחת. אני רוצה עוד כו*.
הוא נוהג תמיד להאשים אותי, אומר לי שאוכל טוב ואישה טובה לטפל בילדים זה לא מספיק.
בסקס הוא זה שדוחה אותי ואני אף פעם לא דחיתי אותו. הוא לא מתעצבן שאני אומרת לו שינשק אותי, אומר לי שאני עושה ממנו סמרטוט ושהוא לא אוהב לנשק. רוצה להביא למיטה את הילד לידינו לישון ומתעצבן עליי כשאני אומרת לו שנישן לבד.
אני נוהגת להאשים את עצמי וגם כשהרים עליי פעמיים יד, הגעתי בסוף למסקנה שזה קרה בגללי (כי שבר את היד שלו לעצמו בגלל הריב). אני מודה שלאורך כל הנישואים חנקתי אותו בשעת ריבים מחשש שיבגוד בי (חפרתי לו בשעת ריבים ובכיתי בלי סוף), התערבתי לו בחיים שלו כשעישן פה ושם ירוק מחשש שייפול לסמים. לא זרמתי איתו על דברים כמו מועדונים ולצאת עם זוגות (והוא כעס על זה שלרוב אני רוצה לצאת לבד).
עם זאת, אני אישה שכל גבר יכול לחלום. חרוצה, מטופחת ושומרת על כושר, נאמנה, מטפלת בשלושה ילדים קטנים, לוקחת על עצמי את רוב עול הבית, מעריצה שלו, מפרגנת לו בלי סוף.
גם כשאמרתי לו דברי הערצה ושאני אוהבת לדמיין אותו כשאני שומעת שירים, הוא התעצבן ואמר ״תפסיקי כבר עם זה, זה דוחה אותי. לא מעניין אותך לדמיין זין אחר?!״.
כששאלתי אותו אם הוא היה מוכן שאהיה עם גבר אחר, הוא אמר ״אם הייתי חילוני, הייתי מסכים״.
כיום, אני לא עובדת בגלל שאני בבית עם הילדים, כתוצאה מכך מרגישה חסרת ביטחון. אבל בתוך תוכי אני יודעת את האמת, שאסור לי למחול על בגידות ולהצדיק אותו באמרות ״הוא גבר, זה קשה לו״. הוא טוען שאני חופרת לו. אנחנו לא מנהלים שיחות נפש וכמעט כל יום יוצא עם חברים וטוען שאני לא חברותית (כי אני עם הילדים בבית ולא יוצאת עם חברות). אני זו שמתחננת לסקס. הוא לא ייגע בי אם לא אתחיל, וזה סקס כמובן בלי נשיקות.
הוא נוטה להסתגר במקלחת חצי שעה ואני יודעת שהוא בוגד שם.
כעת אני בהריון ויש לנו שלושה ילדים קטנים. אני מרגישה שלא יכולה להמשיך יותר עם הסבל הזה. פיתחתי חרדה וחוסר אמון מוחלט בו.
האם זה הזמן להתגרש? אני מרגישה שלא יכולה בלעדיו. הוא כל החיים שלי.
