החלטנו להפרד לתקופת נסיון והילדים עושים לנו את המוות. מה אפשר לעשות כדי שהם יקבלו את ההחלטה שלנו ויתנו לנו לנסות לחיות קצת בנפרד.

הוסף תגובה

אני לא מבינה מה זה הילדים לא נותנים לנו. אני חושבת שאתם צריכים להעמיד אותם באופן בריא בפני המציאות ולא לקבל תכתיבים לא בוגרים ובעיקר להמשיך ולחיות לא טוב יחד איתם.

הוסף תגובה

האם את חושבת שאפשר כל כך בקלות להעמיד את הילדים בפני המציאות בלי לפגוע בהם? אני חושבת שהמציאות הזו כל כך תפגע בהם שאני לא בטוחה שלא נכון לקבל את התכתיב של הילדים.

הוסף תגובה

אני חושבת שלא צריך לתת לילדים לנהל לנו את החיים. נכון שצריך להקשיב להם אבל אחר כך לעשות מה שטוב לנו ולמשפחה ולא מה שמתחשק לילדים באותו רגע

הוסף תגובה

גם לנו היתה בעיה דומה עד שנפרדנו וזה היה מאוד קשה כיוון שאנחנו לא נתנו לילדים להתבטא על זה ולכן הם שיגעו אותנו.

הוסף תגובה

ראומה יקרה
תפיסת העולם שלי (וה לא אומר שכך מתאים לכולם) היא שעדיף להפרד מאשר להשאר יחד בשביל הילדים ולגדל אותם תוך מתן דוגמא של זוגיות גרועה. אנחנו שקופים בפני ילדינו והם רואים כל זיוף שלנו ומחקים אותו כילדים ואחר כך כבוגרים. ולכן הדוגמא לזוגיות טובה צריכה להינתן להם כשהיא ישנה ולא לנסות לרמות אותם כי זה לא ממש עובד. אין זה סותר את הפנטזיה שקיימת אצל כל ילד שהוריו נפרדו (גם כשהוא כבר לא ילד) שהוא יחזיר אותם לחיות יחד שהרי הילד איננו עושה חשבון של זוגיות טובה או לא הוא רוצה שהוריו יהיו יחדיו והמשפחה תהיה מאוחדת (לפחות לכאורה...).
מסיבות אלו אני ממש ממליצה להבהיר לילדים את המצב, אם צריך להיעזר במספר פגישות טיפוליות בפסיכולוג המומחה לילדים אז לעשות זאת וליצור חיים נפרדים בריאים של הני הזוג והילדים. זוג החי בנפרד ביחסי הוגנות ולא נאבק על גב הילדים יגדל ילדים בריאים וחזקים יותר מאשר זוג החי רע מאוד ביחד.
יעל

הוסף תגובה